האור באומנות הוא חומר גלם, מרכיב ממשי ביצירה, בדומה לצבע.
שליטת האומן בהצבת משטחי האור (השטחים חיוביים ביצירה)
ובמשטחי החושך (המשטחים השליליים ביצירה) מקנים עמוק, נפח ודרמה.
ההרצאה שאני מציעה תסקור את היחס לאור ושימושיו ביצירות של האומנים הבאים לאורך התקופות:
בימי הביניים השימוש ברקע זהב הבדיל בין תמונות קודש וחול.
בתקופת הרנסנס לאונרדו המציא את מושג ה:קירוסקורו - או צל - וכמובן נדבר על המונה ליזה
בתקופת הברוק מיכלאנג'לו קרווג'יו, ורמר ורמברנט היו אומני העל שפיסלו באור ממש כשם שפסל מפסל בברונזה.
בתקופה המודרנית - המהפכה של האימפרסיוניסטים נתנו דרור למושג האור כאשר הוא ולא הנושא היצירה הפך למושא הציור.
כיום יש יצירות מודרניות שבנויות על הולוגרמות וחוטי נורות לד - שמייצגות את חומר הגלם הטהור ביותר שיש.