אבי טרטנר נחשב לאחד היוצרים הישראלים המעניינים בתחום האמנות הפלסטית במיוחד בתחום הרישום בדיו על נייר.
בעידן שבו אמנים רבים פונים למדיות דיגיטליות או לעבודות גדולות ומורכבות, טרטנר בחר במדיום צנוע לכאורה – נייר, דיו וקו.
דרך האמצעים המינימליי ייצר עולם חזותי עשיר, מורכב ומעורר מחשבה.
הרישומים של טרטנר מתאפיינים בקו מדויק, רגיש ומדויק המתכתב עם מסורת הרישום הקלסית שמייצגת תיעוד של עולם חזותי.
הקו שלו אינו רק מתאר צורה; הוא בונה מרחב, תנועה ולעיתים אף סיפור. הדיו, חומר עתיק יומין בעולם האמנות, מאפשר לו לנוע בין עדינות כמעט שקופה לבין כתמים כהים ובעלי נוכחות חזקה.
המתח בין הקו הדק לבין הכתם האינטנסיבי יוצר דינמיקה פנימית בתוך העבודה.
ייחודו של טרטנר טמון גם באופן שבו הוא מתייחס לנייר עצמו. הנייר אינו רק משטח פסיבי שעליו מצוירים הדימויים; הוא חלק מהותי מהיצירה. הלובן של הנייר משמש כחלל, כאור וכמרחב נשימה לקווים. פעמים רבות נראה כאילו הדימויים צומחים מתוך הריק, או מתהווים מתוך תהליך של גילוי הדרגתי. כך הופך הרישום למעשה של התבוננות – הן מצד האמן והן מצד הצופה.
בעבודותיו ניתן למצוא לעיתים דימויים פיגורטיביים המרומזים בלבד – דמויות, נופים או אובייקטים – אך הם מופיעים באופן חלקי או מופשט.
טרטנר אינו שואף לתיאור ריאליסטי מלא; במקום זאת הוא בוחן את הגבול שבין זיהוי לבין רמז. הצופה מוזמן להשלים את החסר, לדמיין ולהשתתף בתהליך הפענוח של הדימוי.
גישה זו מקשרת את עבודתו למסורת רחבה של אמנות הרישום המודרנית, שבה הקו משמש לא רק לתיאור אלא גם לביטוי של מצב נפשי או רעיון.
הרישומים של טרטנר נושאים לעיתים תחושה של אינטימיות, כמעט כמו רישום במחברת אישית. יש בהם איכות של מחשבה שנרשמת בזמן אמת – רגע של התלבטות, של חיפוש או של גילוי.
בזירה האמנותית הישראלית, שבה יש לעיתים נטייה לעיסוק בנושאים פוליטיים או חברתיים באופן ישיר, עבודתו של טרטנר בולטת דווקא בזכות הפואטיקה השקטה שלה. הוא אינו מבקש לזעזע את הצופה באמצעות דרמה חזותית גדולה, אלא להוביל אותו למבט איטי ומעמיק יותר. הקו, הכתם והחלל פועלים יחד כדי ליצור חוויה של ריכוז והתבוננות.
בסופו של דבר, כוחו של אבי טרטנר טמון ביכולתו להפוך את המדיום הפשוט של דיו על נייר לשדה עשיר של חקירה אמנותית.
באמצעות רישום מדויק ורגיש הוא יוצר עבודות מזמינותה את הצופה להתקרב, להתבונן ולגלות בהן רבדים חדשים בכל פעם מחדש. בכך הוא ממשיך מסורת ארוכה של אמני רישום, אך גם מעניק לה קול אישי וייחודי בתוך האמנות הישראלית העכשווית.