מצרים הקדומה הייתה אחת מהתרבויות המפוארות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית. היא קמה לפני כ-5,000 שנה, בסביבות 3100 לפני הספירה, ונמשכה עד כיבוש הארץ על ידי האימפריה הרומית בשנת 30 לפני הספירה.
מצרים הקדומה התפתחה סביב נהר הנילוס, שהוא מקור חיים חשוב לאור השיטפונות העונתיים שסיפקו מים ומזון לאזור. בשל מצבו הגיאוגרפי, נהר הנילוס היה קריטי להתפתחותה של תרבות זו.
המצרים הקדמונים פיתחו מערכת שלטונית ריכוזית תחת שליט יחיד, פרעה, שנחשב לאל חי ולקיסר של האימפריה.
המדינה הייתה מאורגנת בצורה היררכית עם מעמדות חברתיים ברורים, שבהם הכהנים, האצולה והחייטים היו בעלי מעמד גבוה יותר, בעוד שהאיכרים והעבדים היו במעמד נמוך יותר.
המצרים הקדמונים היו ידועים במערכת הדתית המפותחת שלהם, שכללה פולחן של אלים רבים, כמו רע, איזיס, אוסיריס ואחרים.
הדת שיחקה תפקיד מרכזי בחיי היום-יום, ובנה את תפיסת העולם שלהם סביב רעיונות של חיים אחרי המוות, משפט אחר המוות (המשפט של אוסיריס) והאמונה ב"מעבר למוות".
