כשהדוגמניות של פיקסו פתחו את הפה
והפעם דוגמנית העל נעמי קמבל, שמשתפת מניסיון חייה
התערוכה מוצגת בין ה-14 בפברואר ל-15 במרץ 2026, בגשטאט, שוויץ. https://www.tarmak22.com/
נעמי קמפבל, דוגמנית העל וכעת גם ציירת, משתפת את קהילת שוחרי האומנות בפרשנות ייחודית ומלאת חיים לסדרת "הצייר והמודל שלו". היא בוחנת את הנעשה בסטודיו במרחב ה"מקודש" והאינטימי של פיקאסו למול מושא ציוריו משנות ה-60, על ידי פרשנות העבודות דרך עדשתה של מוזה מקצועית שחיה את חייה מול המצלמה.
קמבל מציעה מבט עכשווי על המורכבויות המגדירות את "הציור והמודל", את טבעו של הייצוג ואת כוחו המפתה של מה שנותר ממש מעבר להישג ידם של האמנים. שהרי מלאכת הציור היא תרגום המציאות התלת ממדית לדו ממדית…..
התמה של התערוכה היא במתח שבין הגלוי לפרטי, בדינמיקת הכוח של המבט ובפגיעות של הנושא. קמבל מעצימה את נוכחות הדוגמנית ביצירה ומאפשרת לנו לשמוע, לראשונה, את החוויות שעברה. במפגש הנוכחי המיקוד עבר מהצייר, יוצר הייצרה, אליה – הדוגמנית.
רגע של תזכורת חשובה בניתוח יצירת האומנות: אנו רואים ביטוי או ייצוג של חוויה שעברה פרשנות של היוצר והיא מעובדת ומתווכת עבורנו, הצופים.
שיתוף פעולה זה בין יוצרי התערוכה לנעמי קמבל למיוחד מכיוון שהוא מסיט את האירוע המקובל מה"ביקורת האומנותית" של היוצר והיצירה.
כעת הזרקור על יחסי הכוחות במרחב הסטודיו בין 2 א.נשים ומשך שהותם בצוותא: האינטימיות, התשוקה וכוח, כשהפעם מנקודת מבטה של המתואר\ת.
נעמי קמבל, שדמותה מוכרת בזכות אלפי צילומים בעולם הפרסום, משתפת היבטים מרכזיים בחוויה שלה, כמושא להתבוננות והערצה:
פרספקטיבה ייחודית: קמפבל מגשרת על הפער בין הנושא לאמן, ומציעה הרהורים על מה המשמעות של להיות מרומם ומוגבל על ידי המבט.
היא הייתה ועודנה מושא להערצה. היא הוחפצה וחדלה מלהיות בת אנוש ובת תמותה אלא סמל, סימן, אייקון ומושא לחיקוי. רחב של הקיום שלה ביצירת האומנות הוגבל ע"י גודל הפורמט והאופן בו תועדה.
מיקוד נושאי: התערוכה מדגישה את עבודות שנות ה-60, בהן פיקאסו בוחן את הדינמיקה בין אמן למודל בסגנון עז, מהיר ואקספרסיבי.
קשר אישי: בהתבסס על הקריירה שלה, קמפבל מנתחת את "החזקה והמרחק" ביחסים בין הצייר למוזה שלו, ז'קלין רוק.
קבוצת עבודות זו, שצוירה בין השנים 1963 ו-1965, מסמנת רגע מכונן של התבוננות פנימית וחופש יצירתי בסוף הקריירה של פיקאסו. הוא התגורר בביתו האחרון, נוטרדאם-דה-וי, מוז'ין, עם אשתו ז'קלין רוק בתקופה זו, ופנה לפעולת הציור כנושא העיקרי שלו.
הבדים בסדרה זו מתארים וריאציות של סצנה אחת: אמן ליד כן הציור שלו עם דוגמנית.
באמצעות פרשנויות ציוריות שונות של התוכן, פיקאסו חוקר את הקשר המורכב בין אמן לנושא ובוחן את הדינמיקה של מושגי עיבוד המציאות , תשוקה וכוח הפועלים יחד.
פלטת הצבעים החיה והחסכוניות בה משתמש פיקאסו לאורך סדרה זו של שנות ה-60 משקפים דחיפות ועוצמה אקספרסיבית שאין שני לה בציוריו הקודמים בנושא.
על פני סדרת קנבסים זו, הצופים מוצאים את פיקאסו מבצע את מה שיוכח כחקירה הקיומית הממוקדת ביותר שלו על תהליך היציר: הסטודיו הפך למעבדה ופיקסו הופך למדען חוקר ששם את עבודתו תחת המיקרוסקופ.
יחסיו של פיקאסו לז'קלין, המוזה האהובה עליו, מהווים רקע חשוב לסדרה זו.
בשל גילו ופרסומו של פיקאסו, הזוג אימץ קיום מתבודד יחסית בנוטרדאם-דה-וי, ובבידודם, חיי היומיום שלהם היו שלובים זה בזה באופן בלתי נפרד.
למרות שז'קלין לא נהגה לדגמן עבור פיקאסו, היא נותרה נוכחות מתמדת, והפכה לנושא של מאות ציורים, רישומים, הדפסים ופסלים יחד.
יתר על כן, ניהולה המסור של עולמם הביתי של בני הזוג אפשר לפיקאסו לשמור על הקצב הקפדני של עבודתו לאורך שנותיו האחרונות.
הקרבה האינטימית של שתי הדמויות בקבוצת ציורים זו – כאשר דוגמה אחת משנת 1964 אף מתארת את גופה של הדוגמנית מתמזג עם בד הציור של האמן – עשויה להעלות על הדעת את השזירה המקבילה של אמנות ואהבה בתוך נישואיהם.
כאשר הצייר והדוגמנית מתבוננים זה בזה בתורם, מתעוררים מתחים בין חושניות להתבוננות מנותקת, כוח וכבוד.
כפי שקמפבל מציין, "ציוריו של פיקאסו מזכירים לנו שאינטימיות אינה דורשת גישה ונגישות.
דווקא ההגבלות שנכפות על ידי המציאות – מובילות לחוויה שהיא חזקה ממה שלעיתים מתגלה".
באמצע שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, הוא עסק בפרשנות שלו ליצירות מופת מתולדות האמנות – בבחינת סוגיית הראייה\התבוננות.
פיקסו בחר יצירות מופת מתולדות האומנות אותן תיווך ותרגם לשפתו שלו.
היצירות חוקרות את הסוגייה "מי שולט במבט וכיצד הוא מעצב אותנו?"
המקור: 1834 "נשות אלג'יר" של אז'ן דלקרואה
העיבוד של פיקסו:
המקןר:
" לַאס מֶנִינַאס (בספרדית: Las Meninas, עלמות החצר; 1656)" של דייגו ולאסקז,
העיבוד של פיקסו:
המקור: "ארוחת הבוקר על הדשא" של אדואר מאנה
פיקסו:
האם פיקסו בחר לעבד את יצירות האומנות המונומנטליות מתוך מקום רגשי בו רצה להתריס כנגד אבותיו הרוחניים או מתוך ידיעה שדווקא עיבוד ואיבוד היצירות המקוריות ימשוך תשומת לב ויחזיר את שמו לשיח הציבורי? שהרי אם אינך נושא שליחה, נשכחת.
v